יפו

מהעתיקות בערי העולם. נזכרת עוד בכתובות מצריות ובבליות עתיקות, ולפי אגדה יהודית בנה אותה יפת בן נח ונתן לה את שמו. מהערים שיהושע בן נון לא כבש. שימשה כעיר נמל מימי קדם. עד מלחמת העצמאות היתה העיר הערבית הגדולה ביותר בארץ־ישראל: ב־1917 פונו כל תושביה, כ־50,000 נפש. היישוב היהודי חודש ב־1820, הן ביזמת אנשים כיעקב אבוטבול והן בבניית שכונות יהודיות שיצאו ממנה כנווה צדק: ב־1876 היו בה כ־600 יהודים, ב־ 2,700 – 1891, וב־1905 – יותר מ־4,700. ריבוי זה הכין את הקרקע לבניית אחוזת בית שהיתה היסוד לתל־אביב. המתח בין תושביה הערבים ובין יהודי תל־אביב גבר בימי ה"מאורעות" ובמלחמת העצמאות, ואחרי שחרורה ב־1948 ההגנה התמזגה עם תל־אביב לעירבידי כוחות אצ"ל וההגנה התמזגה עם תל־אביב לעיר אחת. (ראו גם נמל יפו עמוד 217.)