רחל

בשם זה, של אחת האמהות בתנ"ך, אשתו האהובה של יעקב ואמם של יוסף ובנימין, נודעה משוררת גדולה וטרגית, רחל בלובשטיין (1931-1890). נולדה ברוסיה, למדה ציור וכתבה שירים ברוסית מאז שהיתה בת 15. עלתה לארץ–ישראל ב– 1909 והתיישבה ברחובות, אחר כך עבדה בסג'רה (אילניה) ובחוות כנרת*. מ–1913 למדה חקלאות וציור בצרפת, וחלק משנות מלחמת העולם הראשונה עשתה ברוסיה. משחזרה ארצה באנייה רוסלאן* הצטרפה לדגניה*, אבל מחלת ריאות שממנה סבלה בנעוריה הפכה לשחפת, עזבה את הקיבוץ והתגוררה בתל–אביב ובמקומות אחרים. בשיריה, שרבים מהם הולחנו, יש אמירות אישיות נוגעות ללב ואהבה עזה לארץ–ישראל: "אחכה לך עד יכבו חיי/ כְּ ַחכּות רחל לדודהּ" (סופו של "זמר נוגה"), או: "ואולי לא היו הדברים מעולם,/ אולי/ מעולם לא השכמתי עם שחר לגן,/ ל ָעבדו בזיעת– ַאפָּי/ [...] מעולם לא טהרתי בתכלת שוקטה/ ובתום/ של כנרת שלי... הוי, כנרת שלי,/ ההיית, או חלמתי חלום", או "פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר,/ קטעי ניבים סתומים - זה די..." ספרי שיריה נדפסו ב–1927 וב–1930, וכן לאחר מותה, ב–1932. לפי בקשתה הובאה לקבורה בכנרת. אחיה הבכור הוא יעקב סלע*.