רמב"ם

ראשי תיבות שמו של רבי משה בן מימון (1204-1135), גדול חכמי ישראל בימי הביניים, סמכות הלכתית שאין שנייה לה בין הפוסקים המכונים "ראשונים" ופילוסוף שהשפעתו ניכרת בכל הדורות. נולד בקורדובה, ספרד, שאותה נאלצה משפחתו לעזוב ולהגר למרוקו. היה בין היתר בארץ–ישראל, וב–1168 התיישב בקאהיר ושימש כרופא, הן לקהילה והן בחצר המלכות של צלאח א–דין. נחשב למנהיג היהודים במצרים, והופנו אליו שאלות מקהילות שונות, בהן תימן. מספריו: משנה תורה (הנקרא גם יד החזקה), סיכום שיטתי של הלכות ושל מצוות התורה עם פסיקה ברורה לגבי הדיונים ההלכתיים בתלמוד; מורה נבוכים* המיועד להסביר את דרכה של היהדות ועוד. סמוך לזמנו עוררו השקפותיו מחלוקת קשה. ניסח את 13 עיקרי האמונה היהודית, ובהם העיקר שניסוחו בסידור התפילה הוא: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה - בוא יבוא"; עיקר אמונה זה היה להימנון אני מאמין*. לפי המסורת נקבר בטבריה.