חנינא בן תרדיון

מעשרת הרוגי מלכות*. תנא בן הדור השלישי, במאה ה־2 לספירה, הידוע גם כאביה של ברוריה*. אמר, "שניים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה – הרי זה מושב לצים [...] אבל שניים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה – שכינה שרויה ביניהם" (מסכת אבות, ג). מאחר שהוסיף ללמד תורה למרות גזירות אדריאנוס, נידון למוות ונשרף כשגופו כרוך בספר התורה שממנו לימד. בתו תהתה, "זו תורה וזה שכרה?" והוא השיב: "מי שמבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני."