התיבונים

ארבעה דורות של בני משפחת תיבון (תּיבּוֹן) שפעלו בספרד ובצרפת במאות ה־12 וה־13 והיו מתרגמים בעלי שם מערבית לעברית: יהודה בן שאול (1190-1120) נולד בגרנדה שבספרד, ברח מפני המוח'דין, עסק ברפואה ובלימוד תורה, תירגם לבקשת ראשי קהילת לוניל בדרום צרפת, שבה מצא מקלט, את חובות הלבבות* של רבנו בחיי אבן פקודה; כן תירגם את אמונות ודעות לר' סעדיה גאון*, את תיקון מידות הנפש לר' שלמה אבן גבירול*, את הכוזרי* לר' יהודה הלוי*, את ספר הרקמה וספר השרשים לר' יונה אבן ג'נאח*. בנו, שמואל (1230-1160), נחשב לגדול המתרגמים העבריים בימי הביניים – בין תרגומיו: מורה נבוכים לרמב"ם, שעמו התייעץ בהתכתבות לגבי התרגום, וכן שמונה פרקים, מאמר תחיית המתים ואיגרת תימן, גם הם לרמב"ם; תירגם גם מספרי אבן רושד, וכתב פירוש לספר קוהלת (פסלו ניצב במרכז העיר גרנדה בחבל אנדלוסיה שבספרד). בנו, משה, נולד במרסיי, שאליה עבר אביו שמואל ב"ר יהודה, תירגם את ספר המצוות ומלות היגיון לרמב"ם, וכן מספרי אבן רושד, אל־פאראבי, טבריזי, אבן סינא, ועוד (נפטר ב־1283). יעקב בן מכיר (1307-1236) היה בן בתו של שמואל, המציא כלי מדידה באסטרונומיה ועסק בתרגום ספרי מדע.