ירמיהו הנביא [בן חלקיהו הכהן

משלושת נביאי הכתב הגדולים (המאה ה־7 ותחילת ה־6 יחזקאל. נולדלפנה"ס); השניים האחרים הם ישעיהוויחזקאל. נולד ליד ירושלים, ניבא בימי המלך יאשיהו, יהויקיםבענתות ליד ירושלים, ניבא בימי המלך יאשיהו, יהויקים (יהויכין) בנו ועד החורבן בימי צדקיהו (587 לפנה"ס), ולא אחת סיכן בנבואותיו את חייו או לפחות את חירותו. לאחר רצח גדליה ירד למצרים עם שארית העם. בנבואותיו חזה את החורבן ("הנה עַם בא מארץ צפון, וגוי גדול יעֵוֹר מירכּתְיֵ ארץ [...] ועל סוסים ירכבו עָרוּךְ כּאְיש למַלחמה עָל ַיִךְ, בת ציון", פרק ו), דרש מהעם הגולה בבלה להמשיך בחייו ("בּנְוּ בתָּיִםוְ שֵׁבו, ונטִעו גנַות ואִכלו את פּרִיןָ, קְחו נשים והולידו בנים ובנות", פרק כט) אך גם הבטיח את שיבת ציון ("קול בְּרָ מָה נשמע, נהְי בּכְי תמַרורים, רחלמְבכַּהָ על בניה [...]מִנעי קולךמִבּכֶי ו עֵינ ַיִךְ מדמעה, כי יש שָׂכרָ לפעֻלָתֵךְ [...] ו שָׁבוּ בנים לגבְולם", פרק לא). בנוסף לנבואות הנכללות בספר הקרוי בשמו, ובהן תוכחות בענייני מוסר ועצות למתינות מדינית, מקובל לפי המסורת כי כתב גם חלק מספר שמואל, את ספרי מלכים ואת מגילת איכה.