בנימין זאב [תאודור] הרצל, ד"ר (1860-1904)

מחולל התנועה הציונית וחוזה מדינת ישראל. נולד בבודפשט, למד משפטים בוינה, בירת הקיסרות האוסטרו–הונגרית, ופעל בה - רכש תואר ד"ר למשפטים, היה עיתונאי בוינה, כתב מחזות, פיליטונים וסיפורים, והיה שליחו של עיתון וינאי בפריס )1895-1891(. עסק בשאלה היהודית במחזה הגיטו החדש פרי עטו )1894(, ובעקבות משפטו של אלפרד דרייפוס* הגיע למסקנה שאין פתרון לאנטישמיות אלא בהקמתה של מדינת היהודים. כתב ספר בשם זה )1896( ובעקבותיו התכנס בבזל* ב–1897 הקונגרס הציוני* הראשון שבו הותוותה תכנית שעיקרה השגת "מקלט בטוח במשפט העמים לעם היהודי בארץ–ישראל". במאמצים דיפלומטיים בלתי נלאים נפגש עם ראשי מדינות אירופה ועם הסולטן התורכי כדי לבקשם לתת יד להקמת מדינה יהודית. בחן אפשרויות שונות להתיישבות, אם בשולי ארץ–ישראל ואם הרחק ממנה. בקונגרסים הבאים הוקמו הכלים הפיננסיים - אוצר ההתיישבות והקרן הקיימת*. ברומן מרתק פרי עטו, אלטנוילנד )ארץ ישנה–חדשה( שנדפס ב–1902, לפני פולמוס אוגנדה, תיאר כיצד תיראה מדינה יהודית לכשתקום בארץ– ישראל ב–1923. סוקולוב* תירגם את הרומן בשם תל–אביב, ושם זה היה המניע למתן השם לעיר העברית הראשונה. הגימנסיה העברית* שקמה ביפו נקראה בשמו, הרצליה; הבניין הראשון שלה הוקם לימים בפינת הרחוב הנושא את שמו, הרחוב הראשון באחוזת בית ובתל–אביב. על שמו נקראת העיר הרצליה שהוקמה מצפון לתל–אביב ב–1924. הרצל מת והוא בן 44 בלבד, אך הכלים שבנה - הקונגרס והמוסדות הכספיים והאחרים - איפשרו 44 שנים לאחר מותו את הקמתה של מדינת ישראל. עצמותיו הובאו ב– 1949 לקבורה בהר הנושא את שמו בירושלים.