בן גוריון דוד 1973-1886

ממייסדי מדינת ישראל ומעצב דמותה ראש הממשלה הראשון. נולד בפלונסק פולין עלה לארץ־ישראל ב־1906 ועבד כפועל חקלאי במושבות. עוד בעיר הולדתו הצטרף למפלגת פועלי ציון ובארץ ייסד ב־1910 עיתון מפלגתי בשם האחדות עם יצחק בן צבי ורחל ינאית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש מהארץ ופעל בארצות־ הברית להקמת החלוץ. היה מיוזמי ההתנדבות לגדוד העברי שעמו חזר ארצה. מאז גר רוב ימיו בשכונת פועלים א' בתל־אביב – ברחוב שנקרא לימים שדרות קקל והיום נושא את שמו. עמד בראש ההסתדרות הכללית ב־1921- 1935. מ־1933 היה למפלגות הפועלים בראשותו רוב בהסתדרות הציונית; ומ־1935 היה יור הסוכנות היהודית. בהדרגה עבר מעמדה פשרנית כלפי הערבים ובשאלת ההקמה של מדינה לגישה תקיפה בהרבה. עם תום מלחמת העולם השנייה תמך בעלייה הבלתי ליגלית והקדיש את מרצו לביסוס כוח המגן בהעריכו כי מדינות ערב עלולות להטיל את צבאותיהן למערכה כפי שאכן קרה. בעיצומה של מלחמת העצמאות לא היסס להכריז בה' באייר ה'תשח (14 במאי 1948) על הקמת המדינה; ועוד לפני ששככו הקרבות דרש להעביר את מוסדות המדינה – הממשלה והכנסת - לירושלים. כיהן כראש ממשלה ושר הביטחון עד 1963 להוציא תקופת פרישה (1955-1953) שבה גר בשדה בוקר בנגב; בשנים אלה נקלטו בארץ יותר ממיליון עולים חדשים והושקע מאמץ רב בביסוס המשק. היה אדריכל צבא הגנה לישראל שניצח במלחמת העצמאות ובמבצע קדש*. ביטל הזרמים בחינוך לטובת החינוך הממלכתי. בשנותיו האחרונות גר בשדה בוקר ושם נקבר לצד רעייתו. (ראו גם בעמוד הבא.)