וַיְזֶל, נפתליהֶרץ 1805-1725

מאבות ההשכלה העברית. נולד בהמבורג, גרמניה, עבר עם הוריו לדנמרק, עבד בבנק בהולנד ופתח עסק משלו בדנמרק. חזר לגרמניה ב־1774 ועבד בבית מסחר – שפשט את הרגל. ב־1804 חזר להמבורג, ומת שם. מנעוריו חקר את העברית, חיבר פירוש בלשני למסכת אבות (יין לבנון), ובשנותיו האחרונות נדפס האפוס שכתב על משה ויציאת מצרים, שירי תפארת. היה ידידו של משה מנדלסון*.