1952-1874 וַיְצְמָן, חיים,

הנשיא הראשון של מדינת ישראל, מדען וממנהיגי הציונות. נולד בבּלֶרָוּס, למד בטכניון בגרמניה, והשתתף בקונגרסים הציוניים מ־1898 עד 1946. ב־1901 עבר לז'נווה, ומשם למנצ'סטר, אנגליה, שבה שימש כמרצה לביוכימיה מ־1904. היה מנהל המעבדות של האדמירליות הבריטית ב־1916- 1919; בזכות תרומתו לבריטניה במלחמת העולם הראשונה, פיתוח תהליך להפקת אצטון הנחוץ לייצור פצצות, היה מקורב לראשי השלטון – ובהשתדלותו פורסמה הצהרת בלפור* בב' בנובמבר* 1917. חתם על הסכם עם האמיר פייסל, לימים מלך עיראק, לשיתוף פעולה יהודי־ערבי (הסכם שלא יצא אל הפועל). שימש כנשיא הרביעי של ההסתדרות הציונית בשנים 1931-1921, ועם הקמת הסוכנות היהודית המורחבת ב־1929 עמד בראשה. ב־1931 נוצח, וסוקולוב* שימש נשיא; ויצמן נבחר שוב ב־1935 וכיהן עד 1946 בעוד בן גוריון* מכהן כיו"ר הסוכנות. ב־ 1934, במלאת לו 60, הוענקה לו אזרחות כבוד של תל־ אביב. מ־1949 עד מותו כיהן כנשיא המדינה. פעל להקמת מוסדות להשכלה גבוהה ולמחקר מדעי בארץ־ישראל, האוניברסיטה העברית ומכון זיו ברחובות – שהפך למכון ויצמן למדע, על שמו. כתביו כוללים איגרות לגדולי העולם ואוטוביוגרפיה מקיפה, מסה ומעש. ויקטוֹר הוּגוֹ – ראו הוגו, ויקטור־מארי