דוד המלך (המאה ה־10 לפנה"ס)

מלך ישראל ואבי שושלת המלכים ביהודה עד חורבן בית ראשון במאה ה־6 לפנה"ס. נולד בבית לחם. כבנו הצעיר של ישי הוטל עליו לרעות את הצאן. בהביאו צידה לאחיו הגדולים במערכה נגד הפלשתים יצא להילחם בגלית הענק, ניצח אותו והפך לחתנו של שאול המלך*. במות שאול היה למלך יהודה בחברון, ושבע שנים לאחר מכן הומלך "על כל ישראל ויהודה", כבש את מצודת ציון – "היא עיר דוד" - וקבע את בירתו בירושלים (שמואל ב, ה). הוא ניצח את הפלשתים, את מואב, את עמון, את עמלק ואת צובה, ואף את ארם דמשק שביקשה להתערב במלחמתו עם צובה. נציבים מטעמו ישבו בארם וכן באדום. אבשלום בנו מרד בו, אך הובס. היה לא רק מצביא ומדינאי אלא גם מוסיקאי ומשורר, ומייחסים לו – או לו ולעשרה חכמים – את כתיבת ספר תהלים. לפני מותו המליך את שלמה* בנו אחריו. לפי האמונה היהודית יהיה המשיח יוצא חלציו.