פישמן–מימון, יהודה לייב הכהן (1962-1875)

שר בממשלת ישראל. נולד בבסרביה, היה ממקימי המזרחי, נאסר ברוסיה בשל פעילותו הציונית, עלה לארץ–ישראל ב– 1913 והתיישב בתל–אביב. במלחמת העולם הראשונה גורש בידי התורכים וחזר לירושלים ב–1919. פעל להקמת הרבנות הראשית לארץ–ישראל ולמינויו של הרב קוק* כרב ראשי. הקים את מוסד הרב קוק ב–1936. היה מתומכי המאבק בממשלת המנדט הבריטי וממנסחי הכרזת העצמאות. ניסה לתווך בין בן גוריון* ומפקדת האצ"ל* במשבר אלטלנה. שימש כשר הדתות ונפגעי המלחמה בממשלה ב–1951-1948. כתב ספרים ומאמרים, בין היתר על חיי אישים כרמב"ם* והגר"א*. סבר שיש לחדש את הסנהדרין* ולבסס את החוק במדינה ברוח המשפט העברי שבתורה ובתלמוד. חתן פרס ישראל לספרות תורנית בתשי"ח-1958. על שמו המושב כפר מימון בנגב, מערבית לנתיבות, שהוקם ב–1959.